אנו, חבריו מהתיכון, זוכרים את דניאל פייט הנער השקט, החייכן, הצנוע, שאהוד על כולם.
למדנו בתיכון-חקלאי כפר סילבר שלאחריו, ב 1970, נפרדו דרכינו בגיוס לצה"ל.
לא יכולנו לשער אז שתהיה זו פרידת עולמים.
שלוש שנים מאוחר יותר במלחמת יום כיפור דניאל נהרג.
אני זוכר היטב את הבשורה המצמררת על נפילתו בקרב.
דניאל הפך מאז לדמות מיתולוגית של נעורים שקפאו בזמן. לחלל צה"ל שחייו נפסקו.
לידיעה על נפילתו בקרב קדמה תקוות-שווא שהגדירה אותו כ'נעדר' לחודשים ארוכים.
תקווה זו היתה קורעת לב למשפחתו ובהמשך הובילה ליגון מרסק להוריו רוזליה וטובייש ז"ל,
שחייהם השתנו באחת ואחר כך גם התקצרו, מהצער.
דמותו הצעירה והחייכנית שלעולם לא מתבגרת, עולה לעיתים קרובות לעיני כמי שלא זכה
להקים משפחה, להתמוגג מצחוק הילדים ומחוויות החיים.
דניאל נהרג בשליחות הגנת המולדת הזו שלו ושלנו, אך אנחנו כאן והוא לא...
לאחותו של דניאל, חנה טאוב שלוחה תודה חמה וחיבוק על שיתוף הפעולה ואיסוף החומר.
כל מילה, סיפור או זיכרון על דניאל, שירשמו ב"תגובות" יוסיפו נדבך להנצחתו.
יהי זכרו של דניאל פייט, ברוך.
זה אכן קורע לב שאדם צעיר כל כך נופל בקרב (נשמע כמו מילים מכובסות קצת) ואז גם מוסיף ונופל (במהלך טבעי של החיים) אל תהום השכחה. חיים קצרים, לא ממצים, מה נשאר מהכל חוץ מזכרון דהוי וכאב?
השבמחקעצוב שזה מה שקורה. אני מכירה לך תודה על הבזק הזיכרון שהעלת עבורו ועבור קרוביו. זה נראה לי מעשה חשוב, ברמה הרוחנית, והאנושית. זה מעודד ברמה הכללית. ומגיע לו. מגיע לכל אלו שנתנו כדי שלנו יהיה טוב יותר, שיהיה לנו מדינה. זה אולי נשמע קצת שמאלצי אבל זה באמת נכון. צריך להעריך את מה שיש ולתת לזה ביטוי.
אפרת
דוד פייט היקר.....ישבנו יחד באותה כיתה, צחקנו והשתובבנו, פתקים עפו בשיעורים מסויימים.
השבמחקדוד פייט רואה אותו מולי בכל עמידת דום בעת הצפירות, הוא בהחלט ציווה לנו את החיים בנופלו, אך אנו נזכור את החיוך היפה והמבוייש במקצת, את השובבות, הבדיחות שרצו, ובכלל, החיים היפים שהיו בפנימיה, למרות היותו אקסטרני, בילינו הרבה בניר-ישראל (מקום ביתו של פייט) היינו צועדים רגלית כ-15-20 חברה עד המושב...זוכרים...?
שימך וחיוכך לא ימוש מליבי לעולם, איש יקר, יהא זכרך ברוך...!!!
גילה.
פייט היקר.......
השבמחקבמשך יותר משלושים ותשע שנה אני חיה עם הצורך
הזה לבקש ממך סליחה..........
זאת ההזדמנות שלי..........
סליחה,סליחה,סליחה...
זוכרת אותך תמיד.....
ספי שוסטר
אינני מכירה אותך אבל יהי זכרך ברוך ,
השבמחקאמן.
איש יקר, אחרי כל כך הרבה שנים מגיעה לך פינת זכרון. אהבתי אותך
השבמחקנקלעתי לכאן במקרה.
השבמחקעצוב עצוב, שחייו של בחור כה צעיר ויפה נגדעים,
מבלי שהקים בית ומשפחה.
יהי זכרו ברוך.
מעובר אורח, שנתפס כאן ריגשית
בן כיתתי בבית הספר היסודי אזורי בקיבוץ ניצנים. נער אנרגטי בעל חוש צדק מפותח כריזמטי אוהב חברה ואהוד. כלה בשנות ה 50 מפולין והשתלב יפה בכיתה ובחברה. אהב ספורט ופעילות היה מלא חיות. לא אחת עזרתי לו להשתלב חברתית ובעיקר בלימוד העברית. פעם כשהיינו בכיתה ז ביקש ממני שאעשה הגהה על מכתב אהבה שכתב לבת כיתתנו נורית הניג. בחור אוהב ארצנו עם ערכים מבורכים. חיבבתי אותו מאד. כאב לי שנפל. יהא זכרו ברוך. יצחק פלד
השבמחקמחר 28/4/20, יום הזכרון לחללי צה"ל
השבמחקודמותך מסמלת עבורי יותר מכל את האובדן הטרגי
של עם ישראל עם חלליו במלחמות ישראל...
היית צריך להיות היום אב וסב גאה לשבט מפואר
אך החיים שנגדעו, השאירו את דמותך לבד, כצעיר לנצח.
יהיה זכרך חקוק באהבה בלב אלה שנתת להם חיים...