על חייו של פייט

מתוך אתר ההנצחה של משרד הבטחון

הקשה על תמונה להגדלתה, כאשר מקש SHIFT לחוץ, כדי לא לצאת מהאתר

חנה טאוב, אחותו:

הגענו לארץ בשנת 1957 ודניאל היה בן 6.
תחילה גרנו בשיכון פולני באשקלון, ולאחר שנה עברנו למושב ניר ישראל.
דניאל השתלב יפה בחיי המושב, הוא היה ילד ונער אהוב על חבריו.
אהב מאוד בעלי חיים.
היה לו כלב זאב שהלך אחריו לכל מקום.
הכלב כל כך אהב אותו שעם נפילתו הוא פשוט נעלם לא ראינו אותו יותר.
הוא אהב גם ספורט , והיה שחקן כדורגל בנוער של פועל אשקלון.
היתה לו וספה שהוא נסע איתה לכל מקום.

הוא אהב את המושב, עזר להוריו ברפת וניקרא למילואים בזמן שחלב
את הפרות. זאת הייתה הפעם האחרונה שראינו אותו.
הוא היה אמור להיות דור המשך במשק.
הורי השכירו בית ליד המשק ע"מ לתת לו את המשק החקלאי, אך
הוא לא זכה לכך.

במשך שרותו הצבאי שירת בסיירת שקד.
כשבועיים לאחר שחרורו, פרצה מלחמת יום הכיפורים ודודוש
ניקרא למילואים.
הוא הוצב בסיירת שריון' דבר שלא ידענו עליו.
הוא נלחם בחוה הסינית, הזחל"ם שלו נשלח לסיור וניפגע על ידי
טיל סאגר ונישאר בשטח מצריים.
תחילה הוא היה 'נעדר', ורק לאחר חצי שנה חוחזרה גופתו.

הוריו קיבלו את הבשורה קשה מאוד, הם לא רצו כל קשר עם הצבא.
התחילו לחלות אמא עברה ניתוח בטן קשה ואבא שני ניתוחי ראש.
שניהם היו תלויים בי עד יומם האחרון.
אמא אף עברה לגור אצלי בשלוש שנותיה האחרונות.

הורי לא הסכימו לקבור אותו בבית קברות צבאי אלא סמוך אליו.
הם קנו שתי חלקות קבר סמוך לקיר בית הקברות הצבאייםוקבורים
בשלישיה כאשר דודוש ביניהם.

בני הבכור נקרא על שמו של אחי - דוד טאוב, ובנו של בן דודי שנולד
שנה לפני בני, נקרא דניאל (דני) לביא, גם הוא על שמו