אנו, חבריו מהתיכון, זוכרים את דניאל פייט הנער השקט, החייכן, הצנוע, שאהוד על כולם.
למדנו בתיכון-חקלאי כפר סילבר שלאחריו, ב 1970, נפרדו דרכינו בגיוס לצה"ל.
לא יכולנו לשער אז שתהיה זו פרידת עולמים.
שלוש שנים מאוחר יותר במלחמת יום כיפור דניאל נהרג.
אני זוכר היטב את הבשורה המצמררת על נפילתו בקרב.
דניאל הפך מאז לדמות מיתולוגית של נעורים שקפאו בזמן. לחלל צה"ל שחייו נפסקו.
לידיעה על נפילתו בקרב קדמה תקוות-שווא שהגדירה אותו כ'נעדר' לחודשים ארוכים.
תקווה זו היתה קורעת לב למשפחתו ובהמשך הובילה ליגון מרסק להוריו רוזליה וטובייש ז"ל,
שחייהם השתנו באחת ואחר כך גם התקצרו, מהצער.
דמותו הצעירה והחייכנית שלעולם לא מתבגרת, עולה לעיתים קרובות לעיני כמי שלא זכה
להקים משפחה, להתמוגג מצחוק הילדים ומחוויות החיים.
דניאל נהרג בשליחות הגנת המולדת הזו שלו ושלנו, אך אנחנו כאן והוא לא...
לאחותו של דניאל, חנה טאוב שלוחה תודה חמה וחיבוק על שיתוף הפעולה ואיסוף החומר.
כל מילה, סיפור או זיכרון על דניאל, שירשמו ב"תגובות" יוסיפו נדבך להנצחתו.
יהי זכרו של דניאל פייט, ברוך.
